פגיעות סחוס במפרקים, ובפרט בברך, הן שכיחות ויכולות לגרום לכאב, הגבלה בתנועה ובסופו של דבר להוביל לשחיקת סחוס (אוסטאוארתריטיס).
עד לפני מספר שנים, אפשרויות הטיפול בפגיעות אלו היו מוגבלות.
כיום, בזכות התקדמות הטכנולוגיה הרפואית, ניתוחי השתלת סחוס מציעים פתרון מבטיח לשיקום המפרק והחזרת איכות החיים למטופלים.
מהו סחוס ומדוע הוא נפגע?
סחוס מפרקי הוא רקמה חלקה וגמישה המכסה את קצוות העצמות במפרקים. תפקידו העיקרי הוא לאפשר תנועה חלקה ונטולת חיכוך בין העצמות ולבלום זעזועים. בניגוד לרקמות אחרות בגוף, אספקת הדם לסחוס מוגבלת מאוד, ולכן יכולת הריפוי העצמית שלו נמוכה. פגיעה בסחוס יכולה להיגרם ממספר סיבות:
חבלה ישירה: נפילה, מכה או פגיעה ספורטיבית.
עומס יתר: פעילות גופנית אינטנסיבית או עמידה ממושכת.
מחלות ניווניות: אוסטאוארתריטיס (שחיקת סחוס).
גורמים גנטיים: נטייה מולדת לפגיעות סחוס.
מתי נשקול השתלת סחוס?
השתלת סחוס מתאימה בעיקר למקרים של פגיעות סחוס ממוקדות, לרוב בברך, ופחות במקרים של שחיקת סחוס נרחבת.
ההחלטה על סוג ההשתלה ועל התאמתה למטופל מתבצעת לאחר אבחון מדויק, הכולל לרוב בדיקה גופנית, צילומי רנטגן ו-MRI.
מטרת ההשתלה היא למלא את האזור הפגוע בסחוס חדש ובריא, למנוע את התקדמות השחיקה ולהקל על הכאב.
סוגי השתלות סחוס
קיימות מספר שיטות עיקריות להשתלת סחוס, הנבדלות במקור הסחוס ובאופן יישומו:
השתלת סחוס עצמוני (ACI – Autologous Chondrocyte Implantation):
הליך: בשיטה זו, נלקחת ביופסיה קטנה של סחוס בריא מאזור שאינו נושא עומס במפרק של המטופל. תאי הסחוס מבודדים ומוכפלים במעבדה במשך מספר שבועות. לאחר מכן, הם מושתלים בחזרה לאזור הפגוע במפרק באמצעות ניתוח פתוח או ארתרוסקופיה.
יתרונות: שימוש בתאים של המטופל עצמו מפחית את הסיכון לדחייה אימונולוגית.
חסרונות: הליך מורכב יותר, הדורש שני ניתוחים וזמן המתנה ארוך לגידול התאים.
השתלת סחוס מתורם (Allograft Cartilage Transplantation):
הליך: בשיטה זו נעשה שימוש בשתל סחוס ועצם שנלקח מתורם שנפטר. השתל עובר עיבוד וסטריליזציה קפדניים לפני ההשתלה. הוא מושתל לאזור הפגוע במפרק.
יתרונות: מאפשר טיפול בפגיעות סחוס גדולות יחסית ואינו דורש לקיחת סחוס מהמטופל.
חסרונות: סיכון תיאורטי לדחייה (אם כי נמוך מאוד עקב העיבוד) וזמינות מוגבלת של שתלים מתאימים.
השתלת ממברנה עם תאי סחוס (MACI – Matrix Autologous Chondrocyte Implantation):
הליך: בדומה ל-ACI, נלקחת ביופסיה של סחוס המטופל, ותאי הסחוס מוכפלים במעבדה. ההבדל הוא שהתאים מושתלים על גבי ממברנה ביולוגית או סינתטית, המשמשת כפיגום ומסייעת לשמירה על התאים באזור ההשתלה.
יתרונות: מאפשרת השתלה מדויקת יותר של התאים ומסייעת לשמור על צורת הסחוס החדש.
טכניקות לגירוי יצירת סחוס (Microfracture / Pridie Drilling):
הליך: בשיטות אלו, המנתח יוצר חורים קטנים בעצם מתחת לאזור הסחוס הפגוע. חורים אלו גורמים לדימום מהעצם, ודם זה מכיל תאי גזע פרימיטיביים שיכולים להתמיין לסחוס דמוי-פיברוטי (fibrocartilage).
יתרונות: הליך פשוט ומהיר יחסית, זעיר פולשני (באמצעות ארתרוסקופיה).
חסרונות: הסחוס הנוצר אינו זהה בהרכבו ובתכונותיו לסחוס המפרקי המקורי, והוא נוטה להיות פחות עמיד לשחיקה לאורך זמן. מתאים בעיקר לפגיעות סחוס קטנות.
תהליך ההחלמה לאחר השתלת סחוס
תהליך ההחלמה לאחר השתלת סחוס הוא ארוך ומאתגר, ודורש שיתוף פעולה מלא של המטופל. הוא כולל לרוב:
קיבוע המפרק: המפרק המנותח יקובע באמצעות מגן ברך או מתקן אחר למשך מספר שבועות, על מנת לאפשר לסחוס שהושתל להיקלט.
העמסת משקל מדורגת: חזרה הדרגתית לדריכה מלאה והעמסת משקל על הרגל המנותחת.
פיזיותרפיה אינטנסיבית: תוכנית שיקום הכוללת תרגילים לחיזוק שרירים, שיפור טווחי תנועה וחזרה הדרגתית לפעילות. הפיזיותרפיה קריטית להצלחת הניתוח ולהשגת תוצאות מיטביות.
הגבלות בפעילות: נמנעים מפעילויות ספורט עצימות וקפיצות למשך תקופה ארוכה (עד שנה ואף יותר).
לסיכום
השתלות סחוס מציעות תקווה גדולה למטופלים הסובלים מפגיעות סחוס במפרקים. בחירת השיטה המתאימה ביותר תלויה בגורמים רבים, כולל גודל ועומק הפגיעה, גיל המטופל, רמת הפעילות וציפיותיו.
חשוב לזכור שההצלחה של הניתוח תלויה לא רק ביכולת הכירורגית אלא גם במחויבות המטופל לתהליך השיקום הארוך והמאתגר.
בייעוץ עם אורתופד מומחה, תוכלו להבין טוב יותר את האפשרויות הטיפוליות ולבחור את המסלול המתאים לכם ביותר.
ד"ר גיא מעוז הוא אורתופד ספורט מנתח, מומחה ברך וכתף בעל ניסיון רב בטיפול בפגיעות סחוס והשתלות.